Art History Blog

Reading Pictures

The blog Reading Pictures contains a selection of short commentaries that describe and interpret creative and historical processes of major artworks and artists.

Eliad wrote the text from a slightly different angle, for an art history site, opened in 2006, at "ORT Israel", that is aimed at teaching Art. The content was used for teaching art history in approximately 120 high schools in Israel of all networks, and was recommended by the Hebrew University.

קוראים ציורים

המאמרים המתפרסמים בבלוג תולדות האמנות מכילים מקבץ מאמרים נבחרים, העוסקים בתיאור ופיענוח יצירות ותהליכים היסטוריים ביצירות משמעותיות , אמנים משמעותיים וקורותיהם.


הטקסט נכתב על ידי אליעד בר, מזווית מעט שונה, לאתר תולדות האמנות שהקים בשנת 2006, להוראת המקצוע, ברשת "אורט ישראל". התוכן שימש להוראת תולדות האמנות בכ- 120 בתי ספר תיכוניים והומלץ באוניברסיטה העברית.

Charles IV of Spain and His Family

Francesco Goya, oil color on canvas. 1800


Charles IV of Spain and His Family

In 1789, Goya was appointed as the private painter of King Charles IV. As such, his work included the painting of portraits of the royal family and court. These portraits are characterized by a double-meaning of style and message. On the one hand, the characters are portrayed delicately like in 18th century portraits; on the other hand, their faces express pettiness, corruption, conflicts, lust, and evoke disdain and shame.

The royal family of Charles IV was known for its incompetence. The king himself was considered the weakest of the Spanish kings, and even stupid, while his wife, Maria Louisa, was known for her corruption, numerous love affairs, and mean heartedness.

Goya painted Charles IV’s family in a realistic approach: realistic features, different ages, identifying details, with an accurate portrayal of the clothes of the period and of colours and proportion. Their faces are designed from his personal perspective; through which he expresses his negative view of the royal family. It seems like Goya did not want to embellish the royal family, and the king did not pressure him to do so. The king was probably so foolish, that he did not understand Goya’s mocking approach in the family portrait.


Composition:

Goya was influenced by Velasquez’ painting of Philip IV’s family.

The royal family stands in one line on the front plain of the painting, and the painter (Goya) appears behind them in the background on the left, standing between the shadows next to the pedestal. The painting depicts: Charles and his wife, on the left- their older son Ferdinand, and on the back- a row of human characters: young children, young adults, and adults. The painting is perceived as a mocking portrayal of the royal family.


The painting process:

A painting like this takes months to complete. The whole picture was painted in stages, and in each stage, Goya sketched one figure and made an etude in watercolor of the specific colours of the clothes the figure was wearing. In the first stage of the painting, he made a small outline on a piece of paper, that illustrates what the painting should look like. On the second stage, he negotiated with the King’s secretary (in this case, probably with the dominant Queen) where to place each figure. Next, he started working on the painting with oil paints. The lion’s share of the painting process took place in his studio, at the King’s court. The painting was not taken outside of the palace at any stage and the King’s court could follow the progression of the painting process.


Goya emphasizes the family’s negative traits, with which he is familiar:

- Prominent at the center is the old and ugly queen, wearing jewelry and characterised with a firm stand and an evil glare. She is holding her two children, who separate her and the two groups. In order to intensify the irony, Goya compares her to the graceful princess of Velasquez from Las Ninas, 1656. The hands are positioned almost identically and the tilt of the head also enables a comparison between them. The quarrel-monger character of the queen is emphasized when compared with the girl’s innocence, and thus Goya expresses his criticism and disdain of the queen.

- On the right, the King is emphasized by his position on the front plain, wearing royal clothes with badges and embellishment. His fat belly and old, hollow face testify for his lethargy and stupidity.

- On the left, their older son Ferdinand VII (who was later Goya’s patron), and on the back- a row of human characters, beginning with the child Maria Josepha whose head peeps from behind.

- A contrast is created between the official, lavish clothing and the ridiculous figures. Thus, Goya stresses the glamorous externality that covers an internal emptiness.

- The children seem startled, but their innocent faces show that they were not yet corrupted by their mother or status.

- Behind the queen there is a dark painting by Goya, which depicts Lot and his daughters. This addition hints to the immorality of the court people.

- As in all his paintings, Goya pays special attention to detail and portrays characters accurately, as if he only shows what his eyes see, while the irony and mockery remains with the viewer.

- In this painting, Goya expresses political criticism against Charles IV, the ruler who is detached from his people, and portrays him in his weakness. As part of this criticism, he did not place him at the center of the painting.


What is the artist’s status in the painting?

The artist depicts himself on the left of the piece behind the group, standing in front of a pedestal on which he paints. He is fulfilling his role as the court painter who documents what he sees. He dares to present the royal figures so realistically and boldly, that he is risking his job, however he believes in his skills and is wealthy enough to take the risk. He depicts himself in the painting in order to provide evidence (almost like a notary) that the depiction is real (the court painter who holds an official job) and his figure is muted and separate from the group, as he does not belong to the royal family.


Romantic features in the piece:

Depiction that stresses human weaknesses and evokes emotions in the viewer. The painting is realistic and documents while expressing the painter’s interpretation of what he sees. The colour is placed freely to emphasise the mutuality between colours. Light and shadow contrasts create a dramatic effect.



Francesco Goya paints the royal family

משפחת קרלוס הרביעי

פרנצ'סקו גויה, צבע שמן על בד. 1800

בשנת 1789 התמנה גויה לציירו הפרטי של המלך קרלוס הרביעי. בתוקף תפקידו צייר דיוקנאות של בית המלוכה ואצילי החצר. דיוקנאות אלה מתאפיינים בדו משמעות של סגנון ומסר. מצד אחד מוצגות הדמויות בצורה מעודנת כמו בדיוקנאות של המאה ה-18, ומצד שני פניהם מביעות קטנוניות, שחיתות, סכסוכים, זימה, המעוררים בוז ומבוכה.

משפחת המלוכה של קרלוס הייתה ידועה בחוסר כישוריה. המלך עצמו נחשב לחלש ביותר מבין מלכי ספרד ואף טיפש, ואשתו מריה לואיזה הייתה ידועה בשחיתותה ובפרשות האהבים הרבות שלה, וברוע ליבה.

גויה צייר את משפחת קרלוס בגישה ריאליסטית: תווים אישיים מציאותיים, גילאים שונים, פרטים מזהים, עם תיאור נכון של בגדי התקופה, של צבעים ופרופורציות. את פניהם הוא מעצב מזווית ראייה אישית, בה הוא מביע את דעתו השלילית על משפחת המלוכה. כנראה שגויה לא רצה ליפות את המשפחה המלכותית ונראה שהמלך לא לחץ. המלך היה כנראה שוטה עד שלא הבין את יחסו הלועג של גויה בדיוקן המשפחתי.


קומפוזיציה :

גויה הושפע מציורו של ולאסקז המתאר את משפחת פיליפ הרביעי.

משפחת המלוכה עומדת בשורה במישור הקדמי של התמונה, והצייר (גויה) מופיע מאחוריהם ברקע מצד שמאל, כשהוא ניצב בין הצללים, ליד כן הציור. הצייר מיקם עצמו בתוך הציור, אך בפועל אין זה צילום. המשפחה מוצגת בקרבה לצופה כשהחלל מאחור סגור במשטח הקיר. מוצגים: קרלוס ואשתו, משמאל בנם המבוגר פרדיננד, ומאחור שורה של טיפוסים אנושיים: ילדים צעירים, בוגרים ומבוגרים. התמונה נתפשת כהצגת משפחת המלוכה בלעג.


שלבי העבודה על הציור:

ציור כזה אורך חודשים. כל התמונה נעשתה בשלבים, כשבכל פעם רשם גויה דמות אחת והכין אטיוד בצבעי מים של הצבעוניות הפרטנית של הבגד שלבשו. בשלב ראשון של הציור הוא הכין מתווה בגודל קטן, על דף נייר, המתאר כיצד אמור הציור להראות. בשלב שני הוא ניהל משא ומתן עם מזכיר המלך (במקרה זה כנראה עם המלכה הדומיננטית), היכן תעמוד כל אחת מהדמויות. בשלב הבא הכין רישום על הקנווס, בסטודיו שלו, של כל נושא הרישום. לאחר שקיבל אישור, צבע בצבעי טמפרה (על בסיס חלבון ביצה) את התשתית הצבעונית בגווני פסטל מט. לאחר האישור הבא, התחיל לעבוד על התמונה בצבעי שמן. החלק הארי מתהליך הציור התבצעו בסטודיו שלו, שהיה בחצר המלך. התמונה לא עזבה בשום שלב את שערי הארמון ואנשי בית המלוכה היו יכולים לעקוב אחר התקדמות תהליך הציור.


גויה מדגיש ביצירה את מאפייניהם השליליים כפי שהוא מכיר אותם מקרוב :

- במרכז בולטת המלכה הזקנה והמכוערת עדויה בתכשיטים, מאופיינת בעמידה נחושה ומבט מרושע. היא אוחזת בשני ילדיה היוצרים חיץ בינה לבין שתי קבוצות. כדי להעצים את האירוניה גויה משווה אותה לנסיכה החיננית של ולאסקז מ"לאס מנינאס" (נערות החצר) 1656. תנוחת הידיים כמעט זהות וגם נטיית הראש מאפשרת השוואה ביניהן. אופייה התככני של המלכה מודגש מול תמימותה של הילדה, כך מעביר גויה ביקורת ובוז למלכה.

- מימין המלך מובלט ע"י העמדתו במישור הקדמי, לבוש בגדי מלכות שעליהם אותות ועיטורים. כרסו השמנה ופניו הזקנים והחלולים מעידים על רפיון וטיפשות.

- משמאל בנם המבוגר פרדיננד השביעי (שמאוחר יותר היה פטרונו של גויה) ומאחור שורה של טיפוסים אנושיים החל מהילדה מריה ג'וזפה שראשה מציץ מאחור

- נוצר ניגוד בין הביגוד הרשמי והמפואר לבין הדמויות הנלעגות, כך מדגיש גויה את החיצוניות הנוצצת המחפה על ריקנות פנימית.

- הילדים נראים מבוהלים, אך פניהם התמימות מעידות על כך שלא הושחתו עדיין על יד אמם או מעמדם.

- מאחורי המלכה מופיעה תמונה כהה שצייר גויה, המתארת את לוט ובנותיו. תוספת זו מרמזת על חוסר מוסריותם של אנשי החצר.

- גויה, כמו רוב ציוריו, מקפיד על דיוק בפרטים, דיוק בתיאור הדמויות, כמו מעיד על מה שרואות עיניו, כאשר הלעג והאירוניה נשארים אצל הצופה.

ביצירה העביר גויה ביקורת פוליטית על קרלוס ה-4 , השליט המנותק מהעם, והציג אותו בחולשתו. כחלק מהביקורת הוא לא מיקם אותו במרכז היצירה.


כיצד משתקף מעמדו של האמן ביצירה ?

האמן מתאר את עצמו בצד שמאל של היצירה מאחורי הקבוצה, ומולו כן שעליו הוא מצייר. הוא בתפקיד של צייר החצר המתעד את מה שרואות עינו. הוא מעז להציג את הדמויות המלכותיות בצורה כה נועזת ואמיתית עד כדי סיכון באיבוד משרתו, אולם הוא מאמין בכישוריו ועשיר דיו כדי להסתכן. הצגת דמותו ביצירה נועדה כדי לתת עדות כמעט נוטריונית (כמו ב"נישואי ארנולפיני") לכך כי התיאור אמיתי (צייר החצר הנושא בתפקיד רשמי) ודמותו מוצנעת ונפרדת מהקבוצה מכוון שאינו שייך למשפחת המלוכה.

מאפיינים רומנטיים ביצירה:

תיאור המעביר את החולשות האנושיות ומעורר רגשות אצל הצופה. הציור ריאליסטי ומתעד תוך ביטוי לפרשנות הצייר את אשר רואה. הצבע מונח באופן חופשי נותן ביטוי להדדיות שבין הצבעים. ניגודי אור וצל ליצירת דרמה.

64 views
Follow Me
  • Google+ - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle
  • Instagram - Black Circle