Neo-Classicism

1750-1850

The Background of the Period:

A movement in Art and architecture which was inspired by archaeological findings discovered at the time in Greece and Rome. Classical statues, furniture, and artefacts became fashionable.

The French Revolution was in progress in France and brought on political, social, and economic changes. The French Revolution also evoked interest in Greek and Roman history (of the fourth and fifth centuries BCE) and heroic plots. From this period, there was an aspiration to revive the old values of solemnity, morality, and idealism. The artists of the time chose to depict historical or current events. It was a novelty of the period, since, up until then, art mainly depicted religious themes.

Another novelty of the time occurred in study. According to the old tradition, artistic skills were taught in the workshops of painters and sculptors who taught their students all they know. However, academies were established at the end of the 18th century, in which the arts were taught just like any other academic field. The academy was under official, royal authority, which determined the practices of artistic style. Under royal sponsorship, annual galleries displayed works in large venues known as salons. The academic teachers of painting and sculpting required that the study of art will be conducted through examination and imitation of classical models and that the students will diligently study the masterpieces of the past, of the classical art of Rome and Greece. Thus, the new artistic movement was named Neo-classicism- a return to the art of the ancient Classical era.

One of the researchers in the field of art who praised Classical art and advocated imitating it was the German researcher Winckelmann, who wrote the book The History of Ancient Art. The vastly admired Classical art became the measure according to which the artistic creation is judged.

The coronation of Emperor Napoleon

Art History

A selection of articles, and analysis of works of art,

written by the historian of art history, and Painter, Eliad Bar

ניאו- קלאסיקה 1750- 1850 Neo-Classicism

רקע התקופה:

תנועה בארכיטקטורה ובאמנות שקיבלה השראתה מממצאים ארכיאולוגיים שנתגלו בתקופה זו ביוון וברומא. פיסול, ריהוט וחפצים קלאסיים הפכו להיות דבר שבאופנה.

בצרפת התחוללה המהפכה הצרפתית שהביאה לשינויים פוליטיים, חברתיים וכלכליים.

המהפכה הצרפתית גרמה להתעניינות בהיסטוריה היוונית והרומית (של המאות ה-4 וה-5 לפנה"ס), ובעלילות גבורה מן התקופה הזאת, הייתה שאיפה להחיות את הערכים הישנים של רצינות, מוסריות ואידיאלים.

האמנים בני התקופה בחרו לתאר אירועים מן ההיסטוריה, או אירועים מההתרחשות בזמנם.

היה זה חידוש בתקופה, שכן, עד אז האמנות עסקה לרב בתיאור נושאים דתיים.

חידוש נוסף היה בתחום הלימוד. במסורת הישנה נלמדו מיומנויות האמנות בסדנאות של ציירים ופסלים שלימדו את תלמידיהם את הידוע להם. ואילו בסוף המאה ה-18 נוסדו אקדמיות שבהן לימדו את האמנויות כמו כל מקצוע אקדמי אחר.

האקדמיה הייתה נתונה תחת סמכות רשמית מלכותית שקבעה את דרכי הסגנון האמנותי.

ובחסות ממלכתית ערכו תערוכות שנתיות בהן הציגו את היצירות באולמות גדולים שנקראו- סלון.

מורי האקדמיה לציור ולפיסול דרשו שלימודי האמנות יעשו תוך חקירה וחיקוי של מודלים קלאסיים, ושהתלמידים ילמדו בשקידה את יצירות המופת של העבר של האמנות הקלאסית של יוון ורומא.

לכן התנועה האמנותית החדשה נקראת ניאו- קלאסיקה- חזרה אל האמנות של התקופה הקלאסית העתיקה.

אחד מחוקרי האמנות שקמו ושיבחו את האמנות הקלאסית והטיפו לחקות אותה היה החוקר

הגרמני וינקלמן (winckelman), שכתב לראשונה ספר בשם "תולדות האמנות".

האמנות הקלאסית הנערצת הפכה לקנה המידה שעל פיו יש לשפוט את היצירה האמנותית.