Art History Blog

Reading Pictures

The blog Reading Pictures contains a selection of short commentaries that describe and interpret creative and historical processes of major artworks and artists.

Eliad wrote the text from a slightly different angle, for an art history site, opened in 2006, at "ORT Israel", that is aimed at teaching Art. The content was used for teaching art history in approximately 120 high schools in Israel of all networks, and was recommended by the Hebrew University.

קוראים ציורים

המאמרים המתפרסמים בבלוג תולדות האמנות מכילים מקבץ מאמרים נבחרים, העוסקים בתיאור ופיענוח יצירות ותהליכים היסטוריים ביצירות משמעותיות , אמנים משמעותיים וקורותיהם.

הטקסט נכתב על ידי אליעד בר, מזווית מעט שונה, לאתר תולדות האמנות שהקים בשנת 2006, להוראת המקצוע, ברשת "אורט ישראל". התוכן שימש להוראת תולדות האמנות בכ- 120 בתי ספר תיכוניים והומלץ באוניברסיטה העברית.

The Death of Sardanapalus

[La Mort de Sardanapale]

Eugène Delacroix, oil on canvas, 1827

The Death of Sardanapalus

The piece’s content

Sardanapalus is a character from a play written by Lord Byron (one of the greatest Romantic Poets in England), which carries the same name. In his play, Lord Byron bases Sardanapalus’ character on Ashurbanipal, the Assyrian king described in history books as the epitome for luxurious, sensual life. Despite his lustful and sensual character, he reaches insanity out of devotion and elevated heroism.

The Assyrian king Sardanapalus sets his palace aflame in an act of madness after it was surrounded by conspirators who wanted to kill him, as the city Nineveh was under siege at the time. Delacroix altered the message of the story. Sardanapalus, after understanding that he is about to lose the battle against the Persians that conquered his city, orders to kill all of his wives and beloved animals. He decided that everyone and everything that ever gave him pleasure should not outlive him. The painting depicts the indifferent king lying on his bed as his servants kill his wives. Sardanapalus observes the deed in a sensual addiction to the drive to destruct and destroy.

Depictions of death

French Romance often depicted pessimism, death, and doomed, desperate, and defeated characters. In this piece, Delacroix portrays violent and murderous acts of addiction to destruction and sensuality, inspired by literature and history. While Jericho was concerned with the horrors of the human drama and based his creation on real-life events, Delacroix took a historical figure and placed it in a surrealist, imagined situation. This painting depicts an orgy of murder. It evoked rage and was criticized by is viewers Delacroix also viewed it as a problematic picture and hid it. It was only published after his death.

Artistic device



The composition is simultaneously open and closed. It is open because the figures are not seen in full and the occurrence continues outside the picture. It is closed because the entire occurrence takes place on and around the bed, making the viewer feel that s/he is within this harsh scene. Sardanapalus’ head is placed at the upper left corner of the painting, consistent with the golden ratio. The head also serves as a vanishing point, to which all of the very dynamic, diagonal movement is drained. The blood-red colour dominates the painting and is presented on the red sheet that flows like a river of blood, beginning from the king’s figure and extending at the base of the painting. The tension and movement are also established by strong light-shadow contrasts, which imply the horrible events that take place in the darkness. Delacroix created incomplete, dramatic mini-scenes around the bed, which strongly contrast with the king. The piece’s subject- the king’s death – is not the center of the image, but rather, it is the murder of the women, servants, and animals, while Sardanapalus lies calmly at the left corner, watching indifferently from the darkness. The artist’s purpose was to evoke a strong emotional response in the viewer.

The entire composition is focused on the diagonal line between the two women under the brightest light: the one lying on the bed, and the one that is stabbed in the neck by the slave.

In neo-classical paintings, the subject of the painting was placed at the front and was presented at full focus.

In the romantic paintings, the painting’s subject was, at times, placed to the side, and at other times- hardly discernible.


The entire painting is lighted by an intimate bedroom light, highlighting the bed and its surroundings, while the rest of the room is dark. Around the bed and on it, we can see a bundle of bodies, objects, and fabrics of oriental characteristics.

Colour range

The colours of the painting are based on red, ochre, and white in the lighted areas. Black, brown, and dark olive dominate the darker areas. The contrast between the complementary colours- red and olive- intensify the tension and discomfort of viewing the image. The colour range is rich with intense colours that characterize oriental countries.

Depth perception

Space is mainly constructed by division to planes (front plane- the figures and horse at the front, and back plane- the king), use of hiding, and mainly by the diagonal highlighted in the bed, in the red cover that begins at the front plane before the bed, drawing the viewer’s gaze inwards to the depth of the space.

Romantic Characteristics


The figures of naked women stabbed by the king’s servants, in sensual poses and various degrees of suffering, probably evoke pleasure in the king. It is not discernible by his pose and facial expression, which seem entirely indifferent.

Depictions of death

Cruelty- the women’s bodies and poses are twisted in an exaggerated manner to intensify their sensuality and painful deaths. These poses highlight the imperfections of the body, in contrast with neo-classicism. Despite the painting’s subject, it does not contain gruesome depictions of corpses and is not pornography of death. The depictions of the painting tend towards theatricality rather than realism.


The French romantic movement is expressed here in the depictions of the Orient, which excited the imagination of Europeans. Delacroix visited North African countries and was influenced by the oriental atmosphere and colours.

The exotic oriental atmosphere is obtained here through the various objects, similar to those brought by Delacroix’s friend, Baron Von Scheuter, from his visit to Persia; the bed with ivory elephants, the king’s head wrap, precious stones, the platter with the vase, musical instruments, clothes, jewelry, and hairdos (Egyptian).

Facial expressions

Distortion, pathos, and pain on the faces of the dead women and the injured, suffering animals, helpless against the king’s indifference.


מות סרדנפל

אג'ן דלקרואה , צבע שמן על בד קנווס, 1827

delacroix death

תוכן היצירה:

הדמות של סרדנפל לקוחה ממחזה של ביירון (מגדולי המשוררים הרומנטיים האנגלים) הנושא את אותו שם. במחזהו של ביירון דמותו של סרדנפל מבוססת על דמותו של מלך אשור - אשורבניפל - הנזכר בספרי ההיסטוריה כסמל לחיי מותרות ותענוגות החושים . אולם חרף מזגו התאוותני והחושני, הוא מאבד את עצמו לדעת, מתוך מסירות נפש ומתוך גבורה עילאית.

המלך האשורי סרדנפלוס הצית את הארמון בלהבות, באקט של טירוף, לאחר שארמונו הוקף בקושרים שרצו להרוג אותו, כשעירו נינווה הייתה תחת מצור באותה העת. דלקרואה שינה את המסר של הסיפור. סרדנפל, לאחר שהבין כי יפסיד בקרב נגד הפרסים שכבשו את עירו, מצווה להרוג יחד אתו את כל נשותיו ובעלי החיים האהובים עליו. הוא החליט שכל מי או מה שהסב לו הנאה בחייו לא יחיה אחריו. התמונה מתארת את המלך האדיש שוכב על מיטתו כאשר משרתיו הורגים את נשותיו. סרדנפל מתבונן בנעשה מתוך התמכרות חושנית ליצר ההרס וההשחתה .

תיאורי מוות:

ברומנטיקה הצרפתית הרבו לעסוק בפסימיות, במוות ובציור דמויות שגורלן נחרץ, במצבי ייאוש ותבוסה. דלקרואה מציג ביצירה זו מעשה רצח ואלימות, מתוך התמכרות ליצר ההרס והחושניות, כאשר מקורות ההשראה הם מהספרות וההיסטוריה. ג'ריקו עוסק בדרמה האנושית על זוועותיה ומסתמך על אירוע מהמציאות - לעומתו דלקרואה מסתמך על דמות היסטורית, עליה הוא מלביש אירוע הזוי פרי דמיונו, מנותקת מהמציאות. זוהי תמונה המתארת אורגיה של הרג. התמונה עוררה ביקורת וזעם בקרב הצופים. גם דלקרואה ראה בה תמונה בעייתית והחביא אותה. היא נתפרסמה לאחר מותו .

אמצעים אומנותיים:


דינאמית. הקומפוזיציה פתוחה וסגורה בו-זמנית. פתוחה, כי הדמויות קטועות וההתרחשות ממשיכה מחוץ לתמונה. סגורה, כי כל ההתרחשות מתקיימת על וסביב המיטה וגורמת לצופים לחוש כי הם נמצאים בתוך הסצינה הקשה. ראשו של סרדנפל ממוקם בפינה השמאלית הגבוהה של התמונה, על פי אחת מחלוקות חתך הזהב. הראש משמש גם כמוקד נקודת מגוז, אשר כל התנועה האלכסונית, המאוד דינאמית, מתנקזת אליו. הצבע האדום דם שולט בתמונה ומומחש ע"י הסדין האדום הזורם כנהר דם, החל מדמות המלך ומתרחב לבסיס התמונה. המתח והתנועתיות נוצרים גם ע"י ניגודי אור- צל חזקים, אשר בהן מתוארות במרומז, התרחשויות מזוויעות המתקיימות בתוך האפלה. דלקרואה מיקם מיני-סצינות סוערות וקטועות סביב המיטה, היוצרות ניגוד חריף לדמות המלך. הנושא של היצירה – מות המלך - אינו מתואר במרכזה, אלא רצח הנשים, המשרתים ובעלי החיים, בעוד סרדנפל עצמו שוכב לו בנחת בפינה השמאלית, צופה באדישות מתוך האפלולית. מטרת האמן הייתה לעורר תגובה רגשית חזקה אצל הצופה. הקומפוזיציה כולה מתמקדת באלכסון שבין שתי הנשים המוארות ביותר: זו השוכבת על המיטה וזו הנדקרת בגרונה ע"י העבד. בציורים המשוייכים לניאו - קלסיקה, מוקם נושא התמונה בחזית והוצג במלוא המיקוד. בציורים המשוייכים לסגנון הרומנטי, נושא התמונה ממוקם לעיתים בצד ולעיתים בקושי ניתן להבחין בו.


התמונה כולה מוארת באור אינטימי של חדר שינה המדגיש את המיטה וסביבותיה, בעוד שאר החדר נתון בחשיכה. סביב המיטה ועליה ניתן לראות גיבוב של גופות, חפצים ובדים בעלי אופי מזרחי .


צבעי התמונה מתבססים על אדום, אוקר ולבן באיזורים המוארים. שחור, חום וזית כהה, באיזורים האפלוליים. הניגוד בן הצבעים המשלימים - האדום והירוק זית, מגבירים את המתח והאי- נוחות בצפייה. הצבעוניות עשירה בצבעים עזים האופייניים לארצות המזרח.

תפיסת חלל:

החלל נבנה בעיקר על ידי החלוקה למישורים (מישור קדמי הדמויות והסוס בחזית, ומישור אחורי - המלך), על ידי שימוש בהסתרות , ובעיקר על ידי האלכסון המודגש בציור המיטה, בכיסוי האריג האדום, שתחילתו לפני המיטה במישור הקדמי והוא מושך את עינו של הצופה פנימה לתוך החלל.

מאפיינים רומנטיים:


דמויות הנשים הערומות הנדקרות על ידי משרתי המלך, בתנוחות חושניות ובדרגות שונות של סבל מעוררות, כנראה, הנאה אצל המלך. לא ניתן לזהות זאת, על-פי תנוחת גופו והבעת פניו, המביעות אדישות מוחלטת.

תיאורי מוות:

אכזריות, גופות הנשים ותנוחותיהן מעוותות בהגזמה על מנת להגביר את חושניותן ואת ייסורי המוות שלהן. תנוחות אלו מדגישות את חוסר מושלמותו של הגוף, בניגוד לניאו -קלאסיקה. על אף נושא התמונה, אין כאן באמת תיאורים מזוויעים של גופות. הציור אינו גולש לפורנוגרפיה של המוות. התיאור בתמונה אינו ממש ריאליסטי, אלא יותר תיאטרלי.


כאן מתבטא הזרם הרומנטי הצרפתי, בתיאורים של עולם המזרח, שהלהיב את דמיונם של האירופאים. דלקרואה ביקר בארצות צפון אפריקה, והושפע מהאווירה המזרחית ומצבעיה.

האווירה האקזוטית המזרחית מושגת באמצעות אביזרים שונים וחפצים, שכמותם הביא חברו הברון פון שויטר מביקורו בפרס; המיטה עם הפילים משנהב, המצנפת לראש המלך, אבנים יקרות, הטס עם הכד, כלי נגינה פזורים, בגדים, תכשיטים, תסרוקות (מצריות).

הבעות פנים:

עיוות, פאתוס וכאב על פני הנשים המתות ובעלי החיים, הפצועים מלאי כאב וחסרי אונים מול אדישותו של המלך .

מה תפקידה של המשרתת? היא ניצבת מאחורי שולחן קטן, עליו כד, קערת נטילת ידיים ובידה מגבת. האם היא מספקת סוג מסויים של שירות, או שהיא ממתינה לתורה, כעל פניה מבט מודאג?

64 views0 comments

Recent Posts

See All
Follow Me
  • Google+ - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle
  • Instagram - Black Circle