Art History Blog

Reading Pictures

The blog Reading Pictures contains a selection of short commentaries that describe and interpret creative and historical processes of major artworks and artists.

Eliad wrote the text from a slightly different angle, for an art history site, opened in 2006, at "ORT Israel", that is aimed at teaching Art. The content was used for teaching art history in approximately 120 high schools in Israel of all networks, and was recommended by the Hebrew University.

קוראים ציורים

המאמרים המתפרסמים בבלוג תולדות האמנות מכילים מקבץ מאמרים נבחרים, העוסקים בתיאור ופיענוח יצירות ותהליכים היסטוריים ביצירות משמעותיות , אמנים משמעותיים וקורותיהם.


הטקסט נכתב על ידי אליעד בר, מזווית מעט שונה, לאתר תולדות האמנות שהקים בשנת 2006, להוראת המקצוע, ברשת "אורט ישראל". התוכן שימש להוראת תולדות האמנות בכ- 120 בתי ספר תיכוניים והומלץ באוניברסיטה העברית.

The Monk by the Sea

[Der Mönch am Meer]

1809 - 1810. Oil on canvas. Casper David Friedrich


The Monk by the Sea

Landscape description:

This painting portrays the artist’s famous saying: “The artist should not only paint what he sees before him, but also what he sees in himself.” In this painting, the artist portrays the inner feelings of his psyche. The artist saw spirituality in nature, and painting the landscape reveals to the artist hidden parts of his soul and evokes emotions. Here, the artist painted the view, or the looking on the view, but narrows down the three elements of the landscape: the sky, the sea, and the ground, and unifies them to one natural union. Thus, he elevates nature to a symbolic degree. Rather than a familiar or specific landscape, the beach becomes a symbol of sacred nature, nature which elicits a religious experience.

Description of the man:

The man, a monk, is portrayed as microscopic, in order to emphasize his insignificance against the eternal, infinite landscape. The monk stands with his back to the viewer and gazes into the landscape before him- into the nothingness. This is the most meaningful and mysterious element of the painting. It has spaces of voidness. The image creates a strong sense of spiritual loneliness and a sense of solitude. The monk’s isolation transforms the painting into a spiritual experience, almost religious, which alludes to the Christian themes of Christ’s sufferings. Friedrich creates religious art of personal, internal belief, which is externally expressed through the depiction of nature as the monk sees it from inside his soul, from an experience of faith.

Iconography:

[the etymology of the artistic creation’s content and meaning]

The Protestant theology of the 18th century claimed that a high degree of spirituality and Christ himself, can be reached only by immersing in spirituality on one’s own, with no need of rituals as viewed by Catholics. The internal, individual faith can be expressed by a mystic experience when facing a natural landscape- in observance and solitude like that of the monk.

Composition:

The painting is divided into three planes: the earth, the sea, and the sky, which are unified by emptiness. The emptiness of the view and the little, lone figure of the monk express the lack of the material while highlighting the spiritual. The sea looks like a narrow, infinite strip that fades into the horizon along with the fog and sky. The sky take-up most of the composition’s space- about 4/5 of it, while the beach and the sea occupy the other 1/5. The wideness and endlessness of the sky intensify the sense of emptiness and solitude.

Light:

There are two focal points of light in the painting- in the sky and the earth. The sea is dark and ominous.

Space perception:

The depth of the painting is created through the division into parallel planes. The void causes one to lose the sense of time, place, and distance. Since there are no traditional aids here that fixate the perspective, the painting seems both close and far at the same time. The surfaces of color seem parallel to the surface of the painting, horizontal, almost abstract, and at the same time- they bear endless depth.

Color scheme:

The color range is narrow. The beach strip is a muddy brown, the sea is dark blue, and the sky is dark, almost black. There are blurs with no borders between the various surfaces. The brushwork is unrestricted. There are gradual transitions from light to dark in the sky, which evoke a sense of mysticism.

The romantic approach in the piece:

1. Portraying nature as a divine entity with an emotional, romantic character, as the spirit of poetry.

2. Man is minimized in comparison to the infinite nature.

3. Man is presented as a passing being in contrast to the eternal nature.

4. The blurry colors intensify mystery and the unknown.


The Monk

הנזיר מול הים

קספר דויד פרידריך

ציור שמן על קנווס. 1809 - 1810

תיאור הנוף:

תמונה זו מייצגת את אמרתו המפורסמת של האמן: " צייר לא צריך לצייר את מה שהוא רואה לפניו אלא את מה שהוא רואה בתוכו". האמן מתאר בציור את התחושות הפנימיות שבנפשו, האמן ראה בטבע את הרוחני, ציור הנוף מגלה לאמן חלקים חבויים בנפשו. מעורר רגשות. האמן מצייר כאן את הנוף, או הצפייה בנוף, אך מצמצם את שלושת האלמנטים של הנוף: השמיים, הים והאדמה ומאחד אותם לאחדות טבע אחת, וכך הוא מעלה את הנוף לדרגה סימבולית. במקום נוף מוכר או ספציפי, הופך החוף לסמל של טבע קדוש, טבע המעורר חוויה דתית.

תיאור האדם:

האדם- הנזיר- מתואר בגודל מזערי, על מנת להדגיש את אפסותו לעומת הנוף האינסופי והנצחי. הנזיר עומד בגבו אל הצופה ומתבונן אל הנוף שלפניו - אל הכלום, זהו האלמנט החשוב והמסתורי ביותר בציור. יש כאן מרחבים של ריק. התמונה יוצרת תחושה חזקה של בדידות רוחנית, תחושה של ריקנות. התבודדותו של הנזיר הופכת את הציור לחוויה רוחנית, כמעט דתית, המתייחסת אל תכנים נוצריים של ייסורי ישו. פרידריך יוצר אמנות דתית של אמונה אישית, פנימית, הבאה לידי ביטוי חיצוני בתיאור הטבע, כפי שרואה אותו הנזיר מתוככי נפשו, מתוך החוויה של האמונה.


איקונוגרפיה:

(המקור התוכני והמשמעות של היצירה האמנותית) התיאולוגיה (תורת האמונה) הנוצרית הפרוטסטנטית של המאה ה-18, טענה שאפשר להגיע לדרגה רוחנית גבוהה, בעצם להגיע אל ישו, רק על-ידי השתקעות רוחנית עצמית, ללא צורך בטקסים כפי שעשו זאת הקתולים. האמונה האישית, הפנימית, יכולה להתבטא בחוויה מיסטית מול הנוף שבטבע - בהתבוננות ובהתבודדות, כפי שעושה זאת הנזיר.


קומפוזיציה:

התמונה מחולקת לשלושה מישורים: האדמה, הים והשמיים, שמאחדת אותם הריקנות. הריקנות של הנוף ודמות הנזיר הקטנה והבודדה מבטאות את העדר החומרי ומדגישות את הרוחני. הים נראה כמו רצועה צרה ואינסופית המתערפלת ונעלמת אל האופק, יחד עם הערפל והשמיים. השמיים תופסים את החלק המרבי של הקומפוזיציה- כ- 4/5 ממנה, החוף והים מתחלקים בחמישית האחרונה. גודלם ואינסופיותם של השמיים, מגבירים את תחושת הריקנות והבדידות.


האור:

שני מוקדי אור מופיעים- בשמיים ובאדמה, הים חשוך ומאיים.


תפיסת חלל:

עומק התמונה נוצר מעצם החלוקה למישורים מקבילים. הריק גורם לאיבוד תחושת הזמן, מקום ומרחק. כיוון שאין כל עזרים מסורתיים המקבעים את הפרספקטיבה התמונה נראית בו זמנית קרובה ורחוקה. משטחי הצבע נראים כמקבילים למשטח התמונה, אופקיים, כמעט מופשטים, ויחד עם זאת יש בהם עומק אינסופי.


צבעים:

הצבעוניות מצומצמת, רצועת החוף בצבע חום עכור, הים כחול כהה והשמיים כהים, כמעט שחורים. יש טשטוש ואין הפרדה בין המשטחים השונים. עבודת המכחול היא חופשית. יש מעברים הדרגתיים מבהיר לכהה בשמיים, הגורמים לתחושה מיסטית.


הגישה הרומנטית ביצירה:


1. הצגת הטבע כישות אלוהית בעלת אופי רגשי, רומנטי, קרוב לרוח השירה. 2. האדם מתגמד לעומת איתני הטבע האינסופיים. 3. האדם הקטן מוצג כבן חלוף לעומת הטבע הנצחי. 4. הצבעוניות המטשטשת והמתערפלת מגבירה את המסתורין ואת הבלתי נודע.

44 views
Follow Me
  • Google+ - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle
  • Instagram - Black Circle