Art History Blog

Reading Pictures

The blog Reading Pictures contains a selection of short commentaries that describe and interpret creative and historical processes of major artworks and artists.

Eliad wrote the text from a slightly different angle, for an art history site, opened in 2006, at "ORT Israel", that is aimed at teaching Art. The content was used for teaching art history in approximately 120 high schools in Israel of all networks, and was recommended by the Hebrew University.

קוראים ציורים

המאמרים המתפרסמים בבלוג תולדות האמנות מכילים מקבץ מאמרים נבחרים, העוסקים בתיאור ופיענוח יצירות ותהליכים היסטוריים ביצירות משמעותיות , אמנים משמעותיים וקורותיהם.


הטקסט נכתב על ידי אליעד בר, מזווית מעט שונה, לאתר תולדות האמנות שהקים בשנת 2006, להוראת המקצוע, ברשת "אורט ישראל". התוכן שימש להוראת תולדות האמנות בכ- 120 בתי ספר תיכוניים והומלץ באוניברסיטה העברית.

The Raft of the Medusa

[Le Radeau de la Méduse]

Théodore Géricault. Oil on canvas. 1819


The Raft of the Medusa

Contents of the piece


the painting depicts an outrageous and frightening event, and not an event of sacrifice and heroism. On July 2nd, 1816, the French ship “Medusa” shattered on the rocks before the African shores. The ship carried soldiers and settlers to a colony in Senegal. There were six rafts on the ship, which were not sufficient for carrying all of the passengers. After the French ship had drowned, the commanders of the ship saved themselves and left approximately 150 people, including one woman, who were left behind on an improvised raft. They struggled at sea for thirteen days. After thirteen days, the survivors noticed a ship that went out to search for them. Weak and dying, they signaled the ship, but it did not notice them and continued on its path. After several hours, the ship miraculously returned and found them. In the end, only 15 people survived. Two of the survivors, the engineer Alexandre Corréard and the surgeon Henri Savigny, published their story after returning to France. Their story shocked the entire country and included descriptions of loss of sanity, mutiny, amputation of organs, hunger, thirst, and finally, cannibalism. In addition to it being a shocking story of man against nature, it was a political bomb: the ship’s captain was incompetent for the job and only received it due to his social status as a nobleman and his ties with the Bourbon monarchy. The fact that he saved himself and other nobleman, while deserting the passengers of a more common background, was a symbol for the excessive privileges of the aristocracy. The story became an international scandal. Géricault viewed this instance an occurrence that exposes the darkest nature of man. He documented it in his piece as a moral and political protest against the desertion and the monarchy’s responsibility. The painting exposes the severe act and stands in contrast to the heroic paintings of David.

Géricault acted like a journalist: he traveled to the beach to study the movement of water, he built a raft in his studio and designed the figures of the survivors on it in wax. He also visited the hospitals and the cemeteries in order to examine from up close the devastating influences of illness and death on the human body.


The depicted moment


Géricault depicts the moment in which the survivors notice the rescue ship in the horizon, two people gather strength and wave for the ship with pieces of cloth.


Artistic devices:

Composition


constructed in a pyramidic array. The fifteen survivors are ordered in a human pyramid parallel to the threatening wave rising on the left. The pyramid is also constructed by a gradual order of the various human states: starting with the corpses and the desperate souls at the front of the composition, to the peak of hope at the top of the pyramid, in the black figure that signals the ship.

The composition is dynamic, pyramidic, diagonal, closed. The composition is based on diagonal lines created by the people’s movement, the sails, and the lines of the raft, which cut the surface. There is a sense of instability, which intensifies the horror and hope of the figures.


Romantic features expressed in the piece


1. Romanticism focuses on unusual occurrences and examines human behavior. The piece focuses on an unusual instance- the struggle of man at sea, far away from civilization- the human behavior under desperate terms. The figures depicted in all their horror, in opposition to the neo-classical perspective.

2. Varied body positions- people in various states of exhaustion. The figures are characterized individually- old people, young people, exhausted, desperate.

3. Extreme instances of human emotion between desperation and hope.

4. Dark and varied color range creates a sense of drama.

5. There are strong contrasts between shadow and light, which create very dramatic shadows.

6. Accurate, detailed brushstrokes.

רפסודת המדוזה

תאודור ג'ריקו. שמן על בד. 1819


תוכן היצירה

הציור מתאר אירוע שערורייתי ומפחיד, ולא אירוע של הקרבה וגבורה. בשני ביולי 1816, התנפצה אל הסלעים, מול חופי אפריקה, הספינה הצרפתית "מדוזה" שנשאה חיילים ומתיישבים אל קולוניה בסנגל. על הספינה היו שש סירות הצלה, שלא הספיקו לשאת את כל הנוסעים. לאחר טביעתה של הספינה הצרפתית הצילו אנשי הפיקוד את עצמם והפקירו כ- 150 אנשים כולל אישה אחת, שנשארו מאחור על רפסודת עץ מאולתרת. הם נאבקו כ- 13 ימים בים. לאחר 13 ימים הבחינו הניצולים בספינה שיצאה לחפש אותם, הם אותתו לה בשארית כוחותיהם, אך הספינה לא הבחינה בהם והמשיכה בדרכה. רק בדרך נס שבה הספינה לאחר כמה שעות ומצאה אותם. לבסוף ניצלו רק 15 מהם. שניים מהניצולים: המהנדס אלכסנדר קוראד והמנתח הנרי סביני, פרסמו את סיפור המקרה לאחר ששבו לצרפת. סיפורם זעזע את המדינה כולה וכלל תיאורים של אובדן שפיות, מרד, קטיעת איברים, רעב, צמא ולבסוף קניבליזם. מעבר להיותו סיפור אנושי מזעזע, של התמודדות האדם עם הטבע, הייתה זו גם פצצה פוליטית: קפטן הספינה היה אדם חסר כישורים לתפקיד וזכה בו רק בתוקף מעמדו החברתי כאציל וקשריו עם בית המלוכה הבורבוני. העובדה שהציל את עצמו ואצילים אחרים, בעודו זונח את בני המעמדות הפשוטים יותר, היוותה סמל לזכויות היתר של האריסטוקרטיה. הסיפור הפך לשערורייה בסדר גודל בינלאומי. ג'ריקו ראה בסיפור הזה מקרה שחושף את טבעו האפל ביותר של האדם. הוא תיעד אותו ביצירה, כמחאה מוסרית ופוליטית, כנגד מעשה ההפקרה ואחריות הממשלה המלוכנית. התמונה חושפת את המעשה הקשה ומהווה ניגוד לתמונות ההרואיות של דויד. ג'ריקו נהג כעיתונאי: הוא נסע אל חופי הים כדי ללמוד את תנועת המים, הוא בנה בסטודיו רפסודה ועיצב עליה בשעווה את דמויות הניצולים, הוא גם ביקר בבתי החולים ובבתי הקברות, על מנת לבחון מקרוב את ההשפעות ההרסניות של מחלות ומוות על גוף האדם.


הרגע המתואר

ג'ריקו מתאר את הרגע שבו מבחינים הניצולים בספינת ההצלה שבאופק, שני אנשים אוזרים כוח ומנפנפים לעברה בפיסות של אריג.


אמצעים אמנותיים:

קומפוזיציה


בנויה במערך פירמידלי. חמישה עשר הניצולים מסודרים כפירמידה אנושית המקבילה לגל המאיים המתרומם משמאל. המערך הפירמידלי בנוי גם מארגון הדרגתי של המצבים האנושיים השונים: החל מהגופות והמיואשים בקדמת הקומפוזיציה ועד לשיא התקווה, בדמות השחור המנפנף לספינה בראש הפירמידה.

הקומפוזיציה דינאמית, פירמידלית, אלכסונית, סגורה. הקומפוזיציה מבוססת על קווים אלכסוניים הנוצרים על ידי תנועת האנשים, המפרש וקוויה של הרפסודה, שחותכים את המשטח. נוצרת תחושת חוסר יציבות, המדגישה את האימה והתקווה של הדמויות.


מאפייני הזרם הרומנטי הבאים לידי ביטוי ביצירה


1. הרומנטיקה עוסקת במצבים בלתי שגרתיים, וחוקרת את התנהגות האדם. היצירה עוסקת במצב לא שגרתי- התמודדות האדם בלב ים, רחוק מחוקי הציוויליזציה – התנהגות האדם במצב נואש. הדמויות המתוארות על כל זוועותיהן, מנוגדות לתפיסה הניאו-קלאסית.

2. תנוחות גוף מגוונות- אנשים במצבי תשישות שונים. הדמויות מאופיינות באופן אינדיבידואלי- זקנים, צעירים, תשושים, מיואשים.

3. מצבים קיצוניים של רגש אנושי בין ייאוש לתקווה.

4. הצבעוניות כהה ומגוונת ויוצרת תחושת דרמה.

5. יש ניגודים חזקים בין אור וצל, היוצרים צללים מאוד דרמטיים.

6. משיכות המכחול מדוייקות ופרטניות.

19 views
Follow Me
  • Google+ - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle
  • Instagram - Black Circle