Art History Blog

Reading Pictures

The blog Reading Pictures contains a selection of short commentaries that describe and interpret creative and historical processes of major artworks and artists.

Eliad wrote the text from a slightly different angle, for an art history site, opened in 2006, at "ORT Israel", that is aimed at teaching Art. The content was used for teaching art history in approximately 120 high schools in Israel of all networks, and was recommended by the Hebrew University.

קוראים ציורים

המאמרים המתפרסמים בבלוג תולדות האמנות מכילים מקבץ מאמרים נבחרים, העוסקים בתיאור ופיענוח יצירות ותהליכים היסטוריים ביצירות משמעותיות , אמנים משמעותיים וקורותיהם.


הטקסט נכתב על ידי אליעד בר, מזווית מעט שונה, לאתר תולדות האמנות שהקים בשנת 2006, להוראת המקצוע, ברשת "אורט ישראל". התוכן שימש להוראת תולדות האמנות בכ- 120 בתי ספר תיכוניים והומלץ באוניברסיטה העברית.

Une Odalisque

Auguste Dominique Ingres. Oil on canvas. 1814

La_Grande_Odalisque

Inger was David’s student, and his creation is consistent with the neo-classicist principles. In his painting Une Odalisque, he creates an erotic piece; nudity for nudity’s sake and not as an example of a certain ideal, thus deviating from the neo-classicist principles.

Subject: the fictional character of a chambermaid, servant of mistresses, a woman of pleasures in the Turkish sultan’s harem (sometimes “promoted” to mistress). This subject is different from the heroic themes and subjects of the neo-classical artists. There is no moral or educational element in the piece.

Ingres looked up to the Renaissance artists, their sketching, the refined brush strokes.

Raffael’s influence (Raffael Sanzio de Urbino): influenced by Raffael’s painting Madonna della seggiola, Ingres references in his painting the face, structured according to the ideal of perfect beauty, the turban covering her head, and the reserved gaze.

Artistic devices:

Line significance: the figure is designed with utmost accuracy, of perfect shapes, in an accurate anatomical representation. An intellectual approach to the design of the Odalisque’s body.

Composition: stable, with a horizontal base that provides a static quality, creating serenity and perfection.

Refinement: the brush strokes are refined to the extent that there is no impression by the artist. Consistent with the technique learnt at the academy, which aspired to a lack of emotional involvement.

Stage-like space: the figure occupies the entire format at the front of the painting. The back space is partially hidden by a curtain. It can be identified that the room’s space continues farther into the depth of the painting.

Local color: there is no free staining. The colors are accurately placed within the boundaries of the objects and do not mix. Narrow color range.

Naturalism: the accuracy of placing the colors creates illusion effects of textures and materials, such as the brightness of the silk, the embroidered turban, the odalisque’s body, the peacock feathers in the fan, and so forth.

Influence of classical sculpting: although its proportions are not perfect, the odalisque’s body is painted with the influence of the classical nude statues. The odalisque’s body’s color also resembles a statue.

Turned away nudity: the focus on female nudity belongs to the classical tradition, and the posture of turning away is taken from the Greco-Roman world, like in the depictions of Venus.

Reserved expression: although the odalisque’s face and gaze are turned towards the viewer, they do not express her feelings or thoughts.

The beauty ideal: the odalisque’s face is designed according to the canon of perfection, adopted by the academy from Greece and Rome.

Monumentality: the odalisque’s figure governs the front plane and is close to the viewer. Ingres purposefully distorted the body’s proportions and drew it longer than it would usually be in reality, in order to portray the figure as perfect.


האודליסק

אוגוסט דומיניק אנגר. שמן על בד. 1814

אנגר היה תלמידו של דויד ותואם ביצירתו לעקרונות הניאו-קלאסיים.

ביצירתו האודליסק הוא יוצר יצירה אירוטית, עירום לשם עירום ולא דוגמא לאידיאל מסוים ובכך הוא חורג מן החוקים הניאו- קלאסיים.

הנושא: דמות בדיונית, של שפחה, משרתת פילגשים, אשת תענוגות בהרמון הסולטן התורכי. (לעיתים "משודרגת" לפילגש).

יש כאן שוני מהנושאים ההרואיים, נושאי הגבורה שעסקו בהם אמני הניאו-קלאסיקה. אין כאן כל אלמנט מוסרי, חינוכי. אנגר העריץ את אמני הרנסנס, את הרישום, משיחות המכחול המלוטשות.

השפעת האמן רפאל (רפאל סנציו דה אורבינו): מציורו של רפאל המדונה של הכיסא מצטט אנגר בציור את הפנים הבנויות על פי אידיאל היופי המושלם, את הטורבן המכסה את ראשה ואת המבט המאופק.

אמצעים אמנותיים :

חשיבות הקו : הדמות בנויה בדייקנות מרבית, מצורות מושלמות, ברישום אנטומי מדויק. גישה שכלתנית בעיצוב גופה של ה"אודליסק " .

קומפוזיציה: יציבה, בעלת בסיס אופקי, המעניקה סטטיות, ויוצרת תחושה של שלווה ושלמות.

ליטוש: משיכות המכחול מעובדות כך שאין טביעת יד של האמן. על פי הטכניקה שנלמדה באקדמיה ששאפה לחוסר מעורבות רגשית.

חלל דמוי במה: הדמות תופסת את כל הפורמט בקדמת התמונה, והחלל האחורי מוסתר בחלקו על- ידי וילון. ניתן לזהות כי חלל החדר ממשיך אל תוך עומק הציור.

צבע לוקאלי: אין כיתמיות חופשית. הצבעים תחומים בדייקנות בגבולות האובייקטים ואינם מתערבבים זה בזה. לוח הצבעים מצומצם.

נטורליזם: יש דיוק רב באופן הנחת הצבעים, כך שנוצרים אפקטים אשלייתיים של מרקמים וחומריות כמו: בוהק בדי המשי, רקמת הטורבן, גוף האודליסק, נוצות הטווס שבמניפה ועוד.

השפעת הפיסול הקלאסי: למרות שהפרופורציות אינן מושלמות, גוף האודליסק מצויר בהשפעת פסלי הערום מן הקלאסיקה. גם צבע הגוף של האודליסק מזכיר פסל.

עירום בהסבה: עצם העיסוק בעירום הנשי שייך למסורת הקלאסית ותנוחת ההסבה לקוחה מהעולם היווני-רומי, כמו בתיאורי ונוס.

פנים מאופקות: ראש האודליסק אמנם מופנה לצופה ומביט בו, אך היא לא מסגירה את רגשותיה או את מחשבותיה.

אידיאל היופי: הפנים של האודליסק מעוצבות לפי קאנון השלמות שהאקדמיה אימצה מיוון ומרומא.

מונומנטליות: דמות האודליסק שולטת במישור הקדמי וקרובה לצופה. אנגר עיוות במתכוון את הפרופורציות של הגוף וצייר אותו ארוך מהרגיל במציאות, על מנת לתאר את הדמות כמושלמת

Follow Me
  • Google+ - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle
  • Instagram - Black Circle